© כל הזכויות שמורות ל-22KN גלישת מצוקים ואתגר (2013). 

ירדן - ספט' 2016
מאת: יערון פוזננסקי, 6.10.2016

 

קבוצה קטנה ומגובשת של יוצאי סיירת מתבגרים החליטה לכבוש יעדים חדשים, וכך התייצבנו במעבר הגבול רבין בואך אילת בבוקרו של יום חמישי; הסופ"ש שלפני ראש השנה. אמנם קצת באיחור, כי מישהו נזכר בדרך שדרכונו נשכח בביתו, אך אולי זה היה לטובה כי מעבר הגבול היה כמעט ריק לחלוטין בשעת הבוקר המאוחרת בה עברנו בו.

המעבר עצמו היה מהיעילים והמהירים שחוויתי, תודות לאיחור אולי, ותודות לסוכן שלנו אחמד, אותו שמחתי לפגוש. לא מזמן נולד לו בנו בכורו מוחמד-נור, כך שהשמחה היתה באוויר והברכות מחממות. אחמד דאג לנו לכל הניירת והעבירנו את הבירוקרטיה הירדנית במהירות וביעילות, והפקידנו בידי נהג המיניבוס שהסיענו לואדי ראם.

 

לא משנה כמה פעמים הייתי במקום המיוחד הזה, כל פעם שאני נכנס בשערי רכסי ההרים המפוסלים הללו, אני מתרגש ונפעם, מדביק בהתלהבותי את המטיילים איתי.

מי שלא מכיר את נוף הפלאים של ואדי ראם, מוטב לו שיקדיש כמה דקות לסרט המדע הבדיוני המצויין "להציל את מארק וואטני". עלילת הסרט המתרחשת כביכול על המאדים צולמה כאן בואדי ראם.

 

בכפר ראם, הנמצא במרכז השמורה, הגענו למארחנו הבדואי הקבוע - עלי. התארחנו בוילת האירוח שלו בקצה המזרחי של הכפר הקטן, רחוק מההמולה של הכבישים הראשיים, ומרכזי המסחר והבידור (סתם. אין כאלו בואדי ראם).

מעט זמן לשים את התיקים בחדרים, להצטייד במים ויצאנו לטיול הראשון שלנו - העפלה לג'בל אל-מאיין.

הירידה מההר מתבצעת דרך מסלול תלול מצדו הצפון מערבי ויורד אל ואדי סבאח (Wadi S'bach) הירוק והריחני. התעכבנו כמה דקות במעיין קטן על הדרך בואדי, בו הסברתי על הגיאולוגיה של המקום ודרך היווצרות המעיינות באזור, ושמנו פעמנו חזרה לכפר.

 

בכפר חיכתה לנו המקלחת החמה - אושר גדול אחרי היום הארוך - וארוחת הערב הדשנה מעשה ידיה של אשתו של עלי, עליה. ישבנו בחצרו של עלי, על מחצלות ומזרנים והוגשה לנו ארחה גדולה ובה סלט, מלפפון ביוגורט, ומקלובה - תבשיל עשיר של עוף באורז וירקות. קינחנו בתה ובקלאווה, ופרשנו לשינה.

בואדי ראם שני רכסי הרים עיקריים, רכס ראם ורכס אום עשרין. שניהם משתרעים במקביל זה לזה מצפון לדרום וביניהם שוכן כפר ראם הקטן. ג'בל (הר) ראם הוא ההר השני בגובהו בירדן ומתנשא לגובה 1,754 מ' מעל פני הים. מולו, תאומו אום עשרין חסר לעומתו מטר אחד בלבד (!!!).

ג'בל אל מאיין (Jebel el Mayeen) הוא הר קטן (כ-1,100 מ' מעל פני הים), בעל 3 " דבשות" נמוכות ופסגה מצוקית גבוהה ושייך לרכס ראם. הוא נמצא בצד הצפון מערבי של הכפר והיציאה למסלול הטיפוס שלו מתחילה ליד הגסטהאוס.

המסלול הוא מסלול טיפוס קלאסי המעביר היטב את הנופים והטכניקות השונות של הואדי; טיפוס הרים טכני המזמן עליות קיצוניות, ירידות קשות, מדפי סלע על פי תהום, מסלע פריך העלול להתפרק תחת אחיזתנו ועוד.

בכל מקרה, היה טיול מצויין. החבורה שהצטרפה אלי הפעם היתה חבורה חזקה, של חבר'ה קשוחים מנטאלית שאכלו את כל מה שהואדי זימן להם בשמחה.

על פסגתו של אל מאיין פתחנו גזייה והכנו קפה ותה. אני אפילו טיפסתי על הבולדר הגדול של הפסגה, זה שאף פעם לא ניסיתי לטפס עליו. הטיפוס עליו קצת קשה, אבל הירידה ממנו היא הבעייתית. הצלחתי תודות לערן שממש הפך עצמו לסולם עבורי. תודה ערן. :-)

שפשוף נקודתי רב מידי בסלע החול המחוספס, עובדה שהצריכה תשומת לב ודיוק רב יותר בגלישות הבאות.

הגלישה השניה היא של 25 מ' לתוך נקיק צר. תחנות הגלישה מאולתרות ויש לגבות אותן עם חבלי "השארה" טריים משלכם.

ביציאה מן הנקיק הצר אליו גלשנו, נפתח הקניון הגדול במלוא תפארתו ובו צעדנו לכיוון מערב, רואים לפנינו את ואדי ראם ממנו באנו בבוקר. בכדי לרדת למטה חזרה, עמדו בפנינו שתי אפשרויות. האחת - לגלוש עוד 2 גלישות; והשניה - לרדת בדרכים עוקפות. תום היום והחשכה המתקרבת הובילו אותי להציע לגלוש עוד עוד גלישה נוספת - היפה מבין השתיים הנותרות, ולרדת חזרה אל הואדי בדרך העוקפת. זמננו היה קצת והחבר'ה לבשו חזרה מהר את ציודם. אני שמח שגלשנו את הגלישה הזו כי היא היתה אקורד סיום יפה וכיפי ליום טיול ארוך ומדהים זה.

דרכנו על סף מגורינו בדיוק כשהחשיך, סימן לתזמון המדוייק והמאוזן שהוביל אותנו מהלך כל היום המוצלח הזה.

בערב זה בישלנו לעצמנו את ארוחת הערב, שהיתה מבוססת על סלט ופסטה ברוטב רוזה. היה מוצלח.

המרשים. את מסענו בקניון לא אספר. דיי שאומר שההליכה היתה מורכבת, מלאת מכשולים למעבר ומבוכי קניונים פנימיים קטנים. בשעת צהריים הגענו לצד השני של הרכס, ישירות לדיונת ענק אדומה. סיימנו את מחצית טיולנו מרוצים מאוד. פנינו צפונה והתחלנו ללכת במקביל לחומת ההר עד שהגענו כעבור כמחצית השעה לקניון גדול - הוא קניון זרנוק אל דאבר (Zernouk el Daber); צדו המזרחי של קניון חראזה.

כבר לאחר כמה דקות בקניון ניתן להבין שהמשימה

כאן תהיה שונה. פשוט מגיעים מאוד מהר לעליה מאוד מורכבת ותלולה. למי שאיננו מכיר נראית העליה המתונה של ההתחלה מאוד מזמינה, אך יש לעקוף אותה משמאל ולעלות עם נתיב הרוג'ומים. העליה כאן קשה ומאתגרת, ומזכירה באופייה את העליה לג'בל חזאלי מן המסלול המזרחי - סבאח, למי שהתנסה. עם ההגעה לאוכף, נפתח בפנינו קניון חראזה, אליו יש לגלוש בסנפלינג.

הגלישה הראשונה מתחילה מעמדה הנמצאת משמאל, צמוד לחומת הקניון, וגובהה כ-40 מ'. הגלישה אנכית ויחסית נוחה אם כי תחילת הגלישה מעט מורכבת. בתום הגלישה הזו נפסל לנו חבל הגלישה עקב

את היום השני שלנו בואדי, יום שישי, התחלנו על מי מנוחות. קמנו בסביבות שבע, הכנו ארוחת בוקר על בסיס המצרכים שקנינו באחת המכולות הרבות שבכפר. (לעיתים נראה שיש כאן יותר מכולות מתושבים…).

בשעת בוקר מאוחרת יצאנו למסלולנו. על הכוונת, טיול בקניונים רקבאת וחראזה.

אחד ההרים ברכס אום עשרין הוא ג'בל אום איז'יל המתוחם משני צדדיו בשני קניונים עמוקים - רקבאת וחראזה. מדובר בעצם בשני מסלולים נפרדים.

בצד הצפון מזרחי של הכפר ניתן לראות בבירור את קניון חראזה (Kharaze) האימתני החוצה את רכס אום עשרין חדות. לשם שמנו פעמינו. את קניון רקבאת (Rakabat), הנמצא מימינו לא ניתן לראות בינתיים, אך נגיע אליו ונמצא אותו עוד מעט.מימין לקניון הגדול התחלנו לעלות בדרדרת לכיוון חומה כהה וגבוהה. מרחוק נראתה בלתי אפשרית להעפלה, אך יש בה סדק דרכו טיפסנו אל מדף ענק. המשכנו את הטיפוס במגמה ימינה עד שהגענו לקניון רקבאת. כאן, במקום להיכנס לקניון - דרך שהיתה נחסמת בפנינו במהרה ע"י מפל גבוה - עקפנו את הכניסה לקניון בטיפוס משמאל בדרך עקלקלה ומעט מפחידה.
לאחר מעבר על מדפון סלע משופע גבוה נכנסנו לקניון

ביום השלישי לשהותנו בירדן, יום שבת והיום האחרון שלנו כאן, קמנו מאוד מוקדם. אכלנו ארוחת בוקר זריזה ויצאנו במיניבוס שאסף אותנו אל פטרה, מהלך נסיעה של כשעה ומחצה.

זוהי לי הפעם השלישית בפטרה, והפעם אני יודע בדיוק איך לבנות את הלו"ז נכון כך שנספיק את מה שאני רוצה להספיק.

נכנסנו לפטרה עם מדריך מקומי בשם מחמוד. איש מאוד מיוחד כבן 50, שהתגלה כמכרה זהב של ידע וסיפור חיים יחודי.

מחמוד שוחח עמנו באנגלית עשירה עם מבטא בריטי, אותה למד בביה"ס ובאוניברסיטה, בה למד תואר ראשון בארכיאולוגיה ותיירות. מחמוד שייך לשבט הבדואי היושב בפטרה. הוא נולד במערה בעיר הנבאטית הפלאית וגדל בה בילדותו. ב-1985, כשהוכרזה פטרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו, פונה יחד עם משפחתו ושבטו לכפר שבנתה עבורם הממשלה על אחת הגבעות הצופות על האתר. הסיפור ההיסטורי של פטרה, השזור בחייו של הנער שגדל במערות העיר הפעימו ורגשו אותנו. מסלול הדרכתו של מחמוד הוביל אותנו לאורך האתר בואך המסעדות שבסופו, שם נפרדנו ממנו ויצאנו אנחנו לכבוש את אחד האתרים המעניינים של העיר - מבנה שנקרא "א-דיר", או "המנזר". המבנה המרשים המסותת באבן החול הורודה נמצא בהרים ממערב לעיר ודורש עליה במסלול פתלתל ובו מדרגות אינספור. מסלול העליה עצמו הוא לטעמי האטרקציה האמיתית, לא פחות מהמנזר שבסוף. אל המסעדות חזרנו בדיוק לשעת האוכל.

בפטרה 2 מסעדות, שתיהן מגישות 'בופה'; האחת מגישה אוכל מערבי, השניה מקומי.   אנחנו נכנסנו לסעוד לבנו בכל טוב מן המטבח המקומי, כמובן.

לאחר הארוחה הדשנה התחלנו לחזור. גבריאלה רכבה על גמל, ואנחנו הגברים השתרכנו אחריה. ביקרנו במבנה המרשים של קברי המלכים והגענו חזרה לכניסה ולנהג המיניבוס שלנו שהחזירנו אל הגבול, לסיום שהותנו בירדן.

 

היו לנו 3 ימים מצויינים של הרפתקאות, אתגר וכיף. תודה לחבורה המצויינת שהיה לי העונג לטייל איתה. :-)

Francais
English