© כל הזכויות שמורות ל-22KN גלישת מצוקים ואתגר (2013). 

ואדי פייד, ירדן - 1-3 יוני 2017
מאת: יערון פוזננסקי, 10.6.2017

 

ואדי פייד הינו אחד ממסלולי הקניונינג המיוחדים של ירדן. זורמים בו מים כל השנה והקטע הקניוני שלו מתחתר בסלע מגמתי (קוורץ-פורפיר) כהה וקשה, היוצר כ-15 מפלי מים. במסלול 11 גלישות חבל, שהגבוהה שהן בגובה 55 מ'.

נכנסנו לירדן בארבע אחה"צ ביום ה' של תקופת הרמדאן. אנחנו עם בטן מלאה כל טוב אחרי "קאסה דו ברזיל", אך בצד הירדני השומם מביטים בנו בעייפות וככל הנראה גם ברעב.
הנסיעה לכפר שמאח (שפירושו "דגים"), אורכת כשעה וחצי, אותן אנו עושים בנסיעה רגועה עם טאלב; נהג שתקן שהאנגלית ממנו והלאה.
ואדי שמאח מתחיל מקצהו המערבי של הכפר, במקום שיש בו מבנים שנבנו מאבן מקומית וטרסות חקלאיות. 
לאחר הפרידה מטאלב, אנחנו לא יורדים לואדי, אלא עולים בדרך עפר הממשיכה את הכביש עמו באנו. מזג האוויר הנעים מלווה אותנו בדרכנו, ולאחר כשעה הליכה על דרך העפר, אנחנו יורדים אל התוואי של ואדי שמאח, לאחר שאנו מסרבים בנימוס להזמנתו של בדואי מקומי לבוא ולהתארח אצלו ללילה.

התוואי הסופי של ואדי שמאח, לפני שהוא נפגש עם ואדי פייד, לא מיוחד. האבן הירוקה הפריכה אמנם מיוחדת, אבל לא בדרך טובה, ומצע חלוקי הנחל הקטנטנים והמפולסים נותן תחושה כאילו שופל הכין את המקום לקראת בואנו. לעומתם, פריחת ההרדוף מדהימה וצבעיה ילוו אותנו במשך כל שהותנו בקניונים כאן, ויוסיפו שמחה לחוויותינו.

עם בוא הדמדומים, אנחנו מוצאים חלקת חול נוחה למחנה הלילה, פורסים את ציודנו, ומתארגנים לשינה. מפאת עונת הקיץ הקרבה, הבאתי שק"ש קייצי שהתברר כבחירה לא נכונה ללילה זה. אף כי אנחנו בתחילתו של חודש יוני, המסמן את סוף האביב, הלינה ברום 800 מ' מעל פני הים, במקום פתוח לרוחות לא היטיבה עם השק"ש הקייצי-במידה-קיצונית שלי. בקיצור, היה לי קר בלילה ובקושי ישנתי.

את בוקרו של יום שישי קידמנו מוקדם. גבריאלה הכינה תה מצויין ואני התחלתי לסדר את הציוד בתיקים בחלוקה למה יכול להירטב ומה צריך להיכנס לשקיות אטומות למים. 
בשש וחצי התחלנו את הליכתנו וכעבור כמה דקות הגענו לצומת T; מפגש ואדי שמאח עם ואדי פייד. עפ"י התכנון, המסלול שלנו פונה ימינה אל מורדו של הנחל, אולם אנו פנינו שמאלה-דרומה והקדשנו 4 שעות לחקר חלקו העליון של ואדי פייד. 
בעניין זה, אין גילויים מרעישים. חלקו העליון של הואדי דיי משעמם. הוא יבש, נתיבו רחב ידיים ומרוצף חלוקי נחל, וניתן לפגוש בו הרדופים ואלות ארצישראליות-פרסיות. פה ושם הוא מצטרר לקטעים קניוניים נחמדים, ללא גלישות.

למפגש הואדיות שמאח ופייד חזרנו בשעה עשר וחצי והמשכנו פעמנו במורדו של ואדי פייד, מצפים כבר לפגוש בדרכנו מים.
הואדי הופך למצוקי, ובהמשך, אבן החול הלבנה (מתצורת דיסי, המוכרת לנו כל כך מואדי ראם) שליוותה אותנו עד כה מתחלפת בצבעוניות. אדום, שחור ועוד. סבך של הרדרופים מסמל את תחילת הנביעה, שבשלב זה מזרזפת בזרם לא מרשים במיוחד. אט אט הסבך מתעצם והזרם מתרחב.


קצת אחרי שתיים עשרה, ואנחנו עייפים. מצאנו נקודה נחמדה ומוצלת והלכנו לנוח ולהכין צהריים. שלוקר אחד נגמר בבוקר, אז גם ניצלנו את זרימת המים לסנן מים עם מסנן ה-"סוייר". על הגזיה הכנתי תערובת של מרק עוף עם אטריות ונודלס, בתוספת קרוטונים מתובלים. אחלה ארוחה. הרבה מונוסודיום גלוטומט. :-)
גבריאלה ניצלה את הזמן לשינה קצרה על מזרן השטח, ובאחת המשכנו בדרכנו.

 

הנחל ממשיך לאיטו ואנו מתקשים ללכת בסבך הצמחייה עד שלפתע הנוף משתנה. מתאר הנחל הופך מצוקי וכהה; עקב שכבה של סלע מגמתי זוויתי וחד.
הגענו למפל הראשון. הוא מפל של כ-20 מטרים היורד לתוך גב רדוד. אין במפל עגינות, כאילו לסמן לך שזה מבחן הכניסה; אם אתה לא מסתדר כאן עם עגינה טבעית, מוטב תחזור אחורה.
מצד ימין של זרימת המים, יש מספר מדפים ובהם זיזי סלע בולטים עליהם ניתן להקים עמדה עם חבלי השארה, או - במקרה שלי - עם פידלסטיק. 
בהמשך הליכה קצרה, ונהיה צר יותר והופ, הנה סדרה של 4 מפלים האחד אחרי השני. את השניים הראשונים אנחנו גולשים ממדף שמאלי העוקף אותם, ואת השניים הבאים גם כן גולשים בפעם אחת. בשתי הגלישות הללו יש עגינות עם בולטים כימיים, אבל מישהו התאמץ מאוד לעקם אותן. ממיקום הבולטים וכיווני העיקום, ברור שזה לא מעשה ידי הטבע.
את יתרת היום אנחנו מבלים בגלישות רבות, סה"כ 11 במספר. הגלישות מאוד מגוונות, חלקן גבוהות ואנכיות, חלקן מדורגות, לעיתים בתחתית הגלישה מחכה גב עמוק המצריך שחיה. 
הגלישה הגבוהה ביותר, גובהה כ-55 מ', והיא דווקא דיי משעממת. יחד עם זאת, בסיכומו של דבר הגלישות מגוונות והמסלול מאוד כיפי.
גם הגלישה האחרונה מצריכה מאיתנו לשחות בגב ולאחר מכן בעוד גב ארוך, מה שמביא אותנו לסוף היום רטובים לחלוטין, אנחנו והציוד שלנו.


בנקודה זו הקניון עושה תפנית של 90° ימינה, וכאן החלטנו לעצור למנוחת הלילה.
את הסצנה הבאה חבל שלא צילמתי. כל הציוד שלנו הוצא מהתיקים ופוזר לייבוש על סלעי הסביבה. הכל. כולל שטרות כסף שייובשו כל אחד בנפרד.

החלפנו בגדים, פרסנו מזרנים והתיישבנו לנוח ולהכין את ארוחת הערב. נרדמנו מהר מאוד תחת עיניה של הדובה הגדולה ממעל.

שבת בבוקר יום יפה. קמנו מוקדם יחסית עקב האור העולה מוקדם, אבל לא מיהרנו. קבענו להתחיל בהליכת היום בשבע וחצי והתארגנו ארוכות. כל הציוד התייבש באופן יעיל במהלך הלילה וחזר מסודר לתיקים.

קצת אחרי שבע וחצי המשכנו את דרכנו בואדי פייד. מכאן המקטע הסופי אורך כשעתיים, חלקו בואדי פייד וחלקו האחרון בואדי אבו-סככין ("בעל הסכינים"). זרימת המים ממשיכה כמעט עד סוף המסלול והתנועה בואדי אתגרית; בין בולדרים גדולים, מפלים קטנים, בריכות מלאות מים ומכשולים ממכשולים שונים. הטיול יפה מאוד, הנוף מרשים, ורוב הבוקר מוצל ונעים.
ביום הזה, לא היינו צריכים להירטב אלא עד קצת מעל הברכיים.
לקראת יציאתו של הואדי מההרים אל בקעת הערבה נעלם זרם המים והשמש מתחילה להראות קרניה החמים, אך זה גם הרגע לעלות שמאלה על הגדה הדרומית ולחבור לסולימאן הנהג שלנו על רכב השטח שיוציא אותנו ויחזירנו אל הגבול.
אחד המסלולים היפים בירדן.

Francais
English