• Yaaron

ויה-פרטה בצ'כיה וגרמניה - ספט' 2021



הימים ימי וריאנט הדלתא, וממשלה שאינה אוהבת סגרים והגבלות. הקורונה מתחילה שוב טיפה לרדת ומרבית אירופה מותרת בטיול של מחוסנים ומחלימים. אחרי תקופה ארוכה שבה היינו סגורים במדינה, הישראלים רוצים לצאת קצת החוצה לטייל. בתחילת הקיץ הייתי פעמיים בטיולי ויה-פרטה באוסטריה, ולאחר שאוסטריה נסגרה לשבריר שניה הסטתי את הכוונת למטרה אחרת - צ'כיה. כשאוסטריה נפתחה שוב החלטתי לא לשנות את התכניות.

הצטרפו אלי לטיול 8. משפחה של אבא דרור, תום בן ה-17.5 והתאומות אלה ועלמה בנות ה-13.5, מבוגרי החבורה בועז וניצן שלמרות גילם השאירו לרובנו אבק רוב הזמן. אחרונים חביבים מיכאל בן ה-48 - עמו מצאתי שיח מועיל בענייני הניווט בדרכים והניווט בשטח ואמתי (זה אמיתי, רק בלי יו"ד... על מה אנשים חוסכים ראבאק. כמה עולה בימנו יו"ד?!) בן ה-18 אותו אני מכיר מקורס גלישת מצוקים. וכמובן אני. בכל פעם שאני מוביל קבוצה בחו"ל, אני מוציא סיכום יומי בדף שלי בפייסבוק של קורותינו עם תמונות. זה כיף. ולפחות פעם אחת פנתה אלי מישהי ששמחה לקרוא אילו חוויות עובר בעלה מכיוון שכל פעם שהיתה מדברת איתו בסוף יום ושואלת איך היה, היה עונה לה "סבבה". מבחינת מסגרת הדברים, הטיול היה 5 ימים. הנחיתה והחזרה מפראג. ישנו בעיר מיילניק שמצפון לפראג וטיילנו בצפון צ'כיה ודרום גרמניה. אז הנה כאן היומן שלי אודות הטיול שלנו בצ'כיה וגרמניה באופן מרוכז.


היום הראשון:

כהרגלי בקודש, בכל טיול בחו"ל אני קם מוקדם בבקרים ומסכם את היום שחלף.

אז עכשיו אני במיטה הנוחה במלון במניילניק שלגדות האלבה, ממש לפני המזלג בו הנהר מתאחד, הענף העיקרי המגיע מכיוון דרום-מזרח ממקורותיו בהרי קרקונושה בצפון צ'כיה; וההצטרפות של נהר הולטאבה המגיע מההרים בדרום צ'כיה וחוצה בדרך גם את פראג. נהר האלבה עוד ממשיך לכיוון צפון מערב, חוצה לגרמניה ונשפך בסוף בים הצפוני.

נחתנו אתמול אחרי הצהריים בסביבות שלוש, ואחרי קצת חריקות בלקיחת הרכבים השכורים, יצאנו מייד אל הרפתקת הויה-פרטה הראשונה שלנו: פארק ההרפתקאות Slánská hora, ליד העיירה Slany.

זה בעצם מצוק גדול ומגוון שבנו בו 6 מסלולי ויה פרטה ברמות שונות. פשוט באים להינות מהטבע.

זה איפשר לי להבין עם מי יש לי עסק, וגם היה ממש כיף לכולם.

כשהתחיל להחשיך נסענו למלון שלנו, התמקמנו בחדרים וירדנו לאכול ארוחת ערב במסעדה הסמוכה שהפתיעה מאוד באוכל הטעים שלה. ממליץ על מסעדת Vinny Dvur ועל סטייק הבקר שלה ברוטב שמנת ופטריות. **

פעמוני הכנסיה הסמוכה מקדימים בשתי דקות ומזכירים לי שאני צריך לקום. היום צפוי להיות סגרירי עם טפטופים מקומיים בצפון צ'כיה. אני מתכנן היום לקחת את החבר'ה לבקר בשמורת בוהמיה השוויצרית ולעשות שני מסלולי VF מן הצד הגרמני של הגבול.

נַסְכְלֵדַנוֹ.


היום השני:

ביום השני של חופשת הויה פרטות שלנו היינו בשמורת סקסוניה השוויצרית בגרמניה.

התמונות מדברות בעד עצמן ויכולתי לסיים כאן את הפוסט ולהמשיך לנמנם עוד קצת, אבל כבר יש לי קהל עוקבים צמא (אשתי ואמא שלי, שנכנסת לפייס פעם בחודש ומפזרת לייקים באופן אקראי), אז אני מרגיש מחוייב.

אחרי ארוחת בוקר טובה במלון שלנו במנלניק (עוד לא הצלחתי להבין איך מבטאים את זה, אז אם מישהו בקהל יודע, אנא רשמו בתגובות. אני פשוט מתבייש לשאול את המקומיים...), נסענו צפונה לכיוון דצ’ין. הווייז לקח אותנו דרך כבישים כפריים כי לדעתו זה יקח יותר זמן דרך הכביש המהיר (ולמדתי מזמן לעשות את מה שווייז אומר), וקיבלנו הצצה לכפרים הקטנים שבדרך. הם נראים נחמד אבל מאוד בולט חוסר האחזקה של המבנים באופן כללי, ושל המבנים העתיקים והיפים באופן פרטני. וזה ממש חבל. ביתר הטיול שלנו בצ'כיה לא ניתקל באחזקה כזו, אולי זו בעיה מקומית/אזורית.

ככל שמתקרבים לדצ’ין הנוף השטוח מפנה את הדרך לנוף יותר מגוון והעיירות לאורך נהר האלבה הופכות נחמדות יותר למראה. דצ’ין עצמה מאוד גדולה ונראית כמקום נחמד לגור בו, אבל אצה לנו הדרך והמשכנו עוד צפונה בכביש 62 עד שהגענו לגבול הגרמני מיד אחרי Hřensko (מקום יפה ושווה ביקור בפני עצמו). חנינו בצד הדרך, וחיכינו לפרטיזנים שיבואו להגניב אותנו את הגבול מתחת לגדרות התיל הכבדות, חוששים שהשומרים עם המקלעים במגדלי השמירה יקלטו אותנו.

סתם סתם. פשוט המשכנו בכביש, חלפנו על פני שלט שציין שאנחנו עוברים את הגבול, והכל היה סבבה.

בכפר הקטן שמילקה (לא עובד עליכם, באמת יש כזה) חנינו בחניון מסודר והתארגנו על הציוד.

חציית הכפרון הקטן והציורי הובילה אותנו אל שמורת הטבע מהיפות באזור - סקסוניה השוויצרית.

הטיול ביער נינוח ולוקח קצת זמן עד שמגיעים אל מצוקי העמודים האפורים המדהימים. לרעת הגרמנים אציין שבניגוד לאוסטרים (ולאחרים) ההכוונה אל מסלולי הויה פרטה ממש גרועה. היא פשוט לא קיימת וצריך לנחש לאן מובילים החיצים הקטנים, ולאן לפנות כשפתאום יש חץ ימינה וחץ שמאלה באותו הצבע ללא כל ציון נוסף.

המסלול הראשון שעשינו נקרא Rubezahl, והוא בעצם מסלול טיפוס מונגש ללא אבטחת כבלים. במקומות הבעייתיים ניתן להתחבר לשם אבטחה לסולם עצמו או לעשות אבטחה מלמעלה עם חבל.

בתחתית המסלול הצטרפו אלינו זוג גרמנים נחמד - הרמן ואנדריאה שולץ - שכבר שנים מטיילים המון באזור הזה ומכירים את השמורה כאת כפות ידיהם.

המסלול עלה בינות לסדקים בין עמודי סלעי החול הכהים והמרשימים. באמצע המסלול אף עלינו בתוך מערה חשוכה.

לאחר שסיימנו את המסלול הקצר, הציעו הרמן ואנדריאה שנצטרף אליהם למסלול נוסף ואף על פי שתכננתי משהו אחר, ניאותנו בשמחה. המשכנו לטייל בשמורה, ובדרכנו פגשנו תצפיות מרהיבות ובנקודה מסויימת ירדנו בתוך קניון צר ויפה. כל היום הרגשתי התרוממות רוח ילדותית והשתוממות מהמראות המרהיבים סביבי. הרמן ואנדריאה הראו לנו דרכים מדהימות בשמורה, לא הדרכים הרגילות שהינו אמורים להשתמש בהן אם הינו מטיילים בלעדיהם.

לבסוף הגענו למסלול השני של היום, שמו של המסלול Häntzschel, ואף על פי שהוא מדורג כמסלול קל, הוא בין היפים שעשיתי. הוא עולה בחריצים מגניבים ומקפל בחובו הרפתקה כיפית בנוף מדהים.

הדרך חזרה אל הרכב נראתה על המפה ארוכה, אבל התבררה כמהירה ונוחה ומאוד יפה.

עבר עלי (ואני מתרשם שגם על הקבוצה) יום מדהים!

היום השלישי:

הבוקר התחיל לא טוב. לאחר ארוחת הבוקר במלון, התייצבנו בתחנת בדיקת הקורונה של מיילניק (ככה מבטאים Mělnik; שאלתי מקומי). התחנה היתה סגורה. המממם, אבל רשום עליה שעות פתיחה והיא אמורה להיות פתוחה! אבל היא סגורה.

מכיוון שתכניות היום היו אמורות להביא אותנו לכיוון צפון מזרח המדינה, החלטתי לחפש את מזלנו בעיר טרונוב, שבה יש שתי תחנות לבדיקת קורונה. ואכן כעבור שעה נסיעה בכבישים מצויינים, הגענו וביקרנו בשתי התחנות. הן היו סגורות. החוש הבלשי הלא קיים שלי לא התריע בפני שחוץ מתחנות הקורונה הסגורות, גם כל יתר העסקים היו סגורים! פשוט הנחתי שהתושבים כולם מסתגרים בבתיהם בפחד מפנינו. בכל זאת, יש איתנו בקבוצה רוסי. וכולנו זוכרים תוך כמה דקות נכבשה צ’כיה על ידי הסובייטים במלה”ע ה-2...

מפה לשם מסתבר שב-28.9 חוגגים הצ’כים את שמחת תורה. וגם את יום ההולדת של בתי הבכורה מאי (19) ובני הקטן נגב (1). וגם את יום ואצסלב הקדוש.

וככה נשרף לנו כל הבוקר.

(הערה לעצמי: רשלנות שאין כמותה לא לבדוק ימי חג מקומיים כשאני מוציא קבוצות לחו"ל)

אז מטורנוב נסענו לסמילי (Semily) בכבישים כפריים נעימים המוקפים בכפרים מטופחים ונוף ירוק משמח. מאוד שונה מהסביבה הכפרית שנסענו בה ביום הקודם.

מסלולי ה-VF של סמילי בנויים על מצוק גרניט מעל נחל קטן בשם יזרה (לא צריך לזכור את זה למבחן).

האתר נקרא Vodnì brána - Vasser Tor, ויש בו 3 מסלולים. המסלול הכחול הקל בדרוג B/C, המסלול האדום בדרוג C+ (לדעתי זה D) והמסלול הסגול הקשה בדרוג D/E (עם וריאנט קצר בדרוג E). מרבית הקבוצה עשתה את כל שלושת המסלולים!!! כולל מחצית שעשו גם את וריאנט ה-E!!! פשוט חבורה של תותחים!

החבר'ה אמרו שהיה להם יותר כיף כאן מאשר בסקסוניה השוויצרית. אנשים מוזרים. מתכנן לנטוש אותם בצד הדרך בכניסה לאיזה כפר מתפרק...


לאחר היום הכיפי הזה, נסענו לקנח במשהו יותר תיירותי - שמורת Český ráj (צ’סקי ראיי - גן העדן הצ’כי).

נופי הטבע של אזור בוהמיה בצ'כיה (וסקסוניה בגרמניה) מנוקדים בסלעי אבן החול האפורים היפים אותם כבר הראיתי לכם בסיכום היום השני.

לתייר המגיע לבלות בפראג ורוצה קצת טבע, מומלץ בדרך כלל לנסוע ליום טיול בבוהמיה השוויצרית, או בגן העדן הצ'כי.

אז כדי שחבריי יוכלו לספר שגם הם היו באחד האתרים המוכרים של צ'כיה, נסענו לקראת סוף היום לטירת Zámek Hrubá Skála וממנה יצאנו לטייל רגלית באזור.

היום הרביעי:

וואו! איזה יום זה היה!

את הבוקר התחלנו בבדיקת קורונה, שסוף סוף בוצעה בהצלחה. כיום, כמו שזה הפך להיות חלק מחיינו היומיומיים בישראל, כך זה גם הפך לחלק מחיינו בעת חופשה בחו"ל. ומתחנת הקורונה של מיילניק נסענו צפונה לגרמניה.

הדרכים הכפריות היפות הוכתמו מעת לעת בעבודות בכביש שעיכבו את דרכנו, אבל הכל נשכח כשהגענו לכפר יונסדורף (Jonsdorf). מזג האוויר שקיבל את פנינו היה מעונן עם רמז לטפטוף עדין, אז התאמנו את הביגוד והתחלנו את ההליכה ביער הגובל בכפר, בואך מצוקי אבן החול האימתניים שלמדנו לאהוב מאוד.

המסלול מגוון מאוד וכל כך כיפי ויפה. בסוף הוא מגיע לתצפית גבוהה על האזור כולו, עם דגל גרמניה גדול מתנופף ברוח. המקום מאוד מאוד מרשים, והנופים מרהיבים.

מעתים המסלולים שאני נותן להם 5/5. בבחני המדריכים והגולשים, הציון הכי גבוה שאני נותן לתרגיל הוא 9/10 (יראו ויזהרו הגולשים שאני עתיד לבחון בעוד שבועיים...); אני פשוט שומר את הציון המושלם לביצוע מושלם. מבחינתי מסלול כמו Cala de Moli בספרד הוא 5/5; מסלול עם ציון כזה צריך להיות עוצר נשימה.

מסלול Nonnenfelsen הוא כזה.

לאחר המסלול ירדנו חזרה לרכב ונסענו נסיעה קצרה לאזור הכפר הסמוך אוייבין (Oybin).

לאחר התברברות קצרה בשבילי היער, ואבדן שני חבר'ה מהקבוצה (סליחה ניצן ובועז), הגענו לתחילתו של מסלול שנקרא Alpiner Grat. גם הוא בנוי על עמודי אבן החול האפורה אבל כאן, במקום לשחק עם התצורות השונות, הוא פשוט עולה מעלה על "סכין". על פניו הוא יחסית קצר, אבל הקושי שלו מכתיב התנהלות איתית. לאחר שעולים מספיק בגובה אל מעל לעלוות עצי היער, נפתחה בפנינו פנורמה מרהיבה אל הכפר אוייבין ועמודי המצוקים שבחסותם הוא יושב.

הגשם התחיל כשהמחצית השניה של הקבוצה בדיוק סיימה את המקטע הקשה האחרון, והפסיק כשהגענו לרכבים. אם כבר גשם, אז עיתוי כזה אני מוכן לקבל.

את ארוחת הצהריים המאוחרת (או ארוחת הערב המוקדמת) אכלנו במסעדה באוייבין. הכל היה בגרמנית והמלצרים לא דיברו מילה עברית, אבל החברותא עשתה לנו את ההבדל ונתנה לנו את החוויה הבלתי נשכחת.

הדרך חזרה למיילניק היתה בהתחלה קשה; גם בחושך וגם בערפל כבד, אבל בסוף הגענו למלון בסביבות תשע, וכמה מאיתנו עוד הלכו למסעדה הסמוכה לקערת מרק עוף אחרונה.

בשעת ערב מאוחרת עוד עסקנו בניסיונות לקבל את תוצאות בדיקות הקורונה של הבוקר; תהליך שלחלקנו היה ממש מתיש ומסובך טכנולוגית. אבל לבסוף הכל בא על מקומו בשלום. כולם יצאו שליליים.

**

בכותבי שורות אלו, כבר יום חמישי בבוקר. אנחנו ארוזים ועוד נספיק מסלול ויה פרטה אחרון לפני שנחזור לישראל.


היום החמישי והאחרון:

מכיוון שאני בדרך כלל מסכם את היום הקודם, אני כבר כותב מהבית בישראל, תוך כדי הכנת הילדים לבית הספר ולגן.

יום האתמול היה יום טיולנו האחרון, וכדי לנצל את הזמן שנשאר לפני מועד ההתייצבות בשדה התעופה (12:30) היינו צריכים לעשות מסלול יחסית קרוב. בחרתי מסלול בשם Kozí vrch, מסלול חדש שנבנה (ללא אישור, יש לציין) במרץ לפני שנתיים (ממש בפרוץ הקורונה). ידעתי שהוא נסגר עד סוף יוני עקב קינון עיטים ושככל הנראה הרשויות ירצו לפרקו. הגענו בזמן ועלינו לפסגה מקומית קטנה עם נוף מרשים ותוך כדי החיפושים אחר תחילת המסלול ראינו את הכבלים הקרועים. בקיצור, המסלול לא שמיש.

אבל לא לדאוג, היתה לי תכנית מגירה - מסלול נוסף לא רחוק משם.

המסלול השני הוא לא בעצם מסלול, אלא פארק ויה פרטה שנבנה על קירות מחצבה ישנה. המקום נקרא Poustevna. לכאורה זה נשמע משעמם, אבל המקום ממש ממש כיפי ויש בו מסלולים המתאימים לכל רמה, גם קשים. כשהגענו למקום, היה שם אדם זקן ואופנתי במיוחד (מכנס כתום משובץ, חולצה ורודה ומעיל אדום) עם כלי עבודה. הוא הביט בנו בחיוך תוך שהוא מתעסק עם כל מיני אלמנטים במסלולים. הוא מאוד התלהב מכך שבאנו למסלול והסתבר לנו במהרה שהוא זה שבנה אותו ועוד כמה באזור. איזה בחור חביב. לצערנו הוא לא דיבר מילה אנגלית, אבל תקשורת חיוכים ותנועות ידיים עובדת כל העולם.

החבר'ה מאוד נהנו מהמסלולים וגם מהאומגות, אבל לבסוף היינו צריכים להתנתק מהכבלים ולהתחיל לחזור לכיוון פראג.

היתה לנו אחלה חופשה!

הפעם הבאה בסוף אפריל.



63 views0 comments

Recent Posts

See All